החלטה בתיק בש"א 4407/05

1.          זוהי החלטה בבקשת המבקש (הנתבע), להורות על צירופו  של צד ג' מר יגאל גבע (להלן: "מר גבע")   כנתבע נוסף בתביעה.  החלטתי  לדחות את הבקשה,  ולהלן נימוקי  ההחלטה.

2.                   בכתב התביעה,  תבע המשיב  מן המבקש, לשלם לו סך 111,470 ש"ח , חובו  הנטען בגין יתרת הלוואה שנטל מן המשיב,  ואשר טרם החזיר.

לכתב  התביעה  צורף  בין יתר המסמכים, תמליל שיחה  בין המבקש ורעיית המשיב אשר הוקלטה  (להלן: "התמליל"). בשיחה האמורה  הודה המבקש לכאורה בחובו.

3.                   בבקשה  טען המבקש,  כי למעשה לא הוא לווה  את הכספים כנטען  בתביעה, כי אם מר גבע, ואילו המבקש  היה ערב להחזר  ההלוואה  בלבד. המבקש טען, כי המשיב לא תבע את מר גבע  מלכתחילה  במכוון, מתוך  קנוניה עם מר גבע במטרה  לפגוע במבקש. 

לפיכך, טען המבקש, מר גבע הינו צד נחוץ לצורך ניהול הדיון , ויש להוסיפו  כנתבע  בתביעה  "...על מנת שבית המשפט  יוכל  לפסוק  בשלמות וביעילות  בכל הסוגיות  העולות  מהתובענה".

4.                   המשיב טען בתשובתו  ובתצהיר  שצורף אליה, כי מר גבע "...לא  לווה מן המשיב כל סכום שהוא כך שהמשיב  לא יכול  לצרפו  כנתבע נוסף ולטעון כלפיו טענה שאינה נכונה"  (ההדגשה  במקור  ג.ג.).

עוד טען המשיב, כי מן התמליל  עולה בבירור  כי המבקש התחייב לשלם  בעצמו את החוב, ולא הפנה את רעיית המשיב  אל מר גבע  לצורך גביית החוב.

5.                   בתשובתו  לתשובת  המשיב, הפנה המבקש  את בית המשפט  לדברים שאמר לכאורה  בשיחה  המוקלטת  ואשר צוטטו  בעמ' 6 לתמליל:

" הרצל סרוסי (המבקש-ג.ג.): לא  הבנת אותי, עמוס (המשיב-ג.ג.)  נתן לי את הכסף

   והכסף הזה  עבר ליגאל  את מבינה?  ואני אמרתי לעמוס  בפה שלי אני ערב".

   (יוער, כי בכתב ההגנה  טען המבקש, כי ההקלטה  נראית על פניה בלתי תקינה , וכי    התמליל  חסר, ולא הודה בשלב זה בנאמר בו).

המבקש  חזר על טענתו לקיום קנוניה  בין המשיב ומר גבע והוסיף, "המשיב כנושה, היה צריך להיות מרוצה  ביותר כי מוסיפים לו חייב נוסף  והנה המשיב, במו ידיו, מנסה  להשמיט  זכות זו. אין זאת  אלא  כי המשיב יודע יפה  כי גרסת המבקש  היא הנכונה".

6.                   סבורני, כי אין לקבל  את טענות המבקש.

א.      תקנה 24 לתקנות סדר הדין  האזרחי, תשמ"ד - 1984, מתירה צירוף נתבע  ע"י בית  המשפט לבקשת בעל דין,  כאשר  "...נוכחותו בבית  המשפט, דרושה כדי לאפשר  לבית המשפט  לפסוק  ולהכריע  ביעילות  ובשלמות  בכל השאלות הכרוכות  בתובענה.

ב.      הפסיקה קבעה שני מבחנים לצורך קביעה אם האדם אותו מבקשים לצרף לתביעה, הינו בעל דין דרוש.

מבחן אחד הינו: "האם  השאלות הכרוכות  בתובענה  ניתנות לפתרון  שלם ויעיל , בלא שפלוני היה בעל דין, היינו בלא שפסק הדין  יחייב גם את פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו" (ע"א 83/64 שמעון גראטש נ'  שלמה אליה  פ"ד יח (4) 132, 135 ).

המבחן  השני הינו:

האם  הסעד אותו מבקש התובע עשוי להשפיע  ישירות על זכויותיו  של האדם אותו  מבוקש  לצרף  כבעל דין, שאז על בית המשפט  ליתן לו כמובן "...זכות להשמיע  את דבריו  בטרם יתן פסק דין העלול לקפח את זכותו".  (ע"א 273/85 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל  בע"מ  פ"ד מא (2) 294,299).

ג.       סבורני כי  בענייננו,  שאלת חבותו  של המבקש כערב, ושאלת חבותו  של מר גבע כחייב  עקרי, אינן נכללות  בגדר "השאלות הכרוכות בתובענה", זאת באשר  אין בתביעה  כל טענה  בעניינים  אלה.